אשפוז בכפייה הוא לא דבר שנעשה בקלות. מדובר על החלטה הנלקחת בכובד ראש, ורק כמוצא אחרון, מסיבות מובנות מאליהן. הסיפור התרבותי על אשפוז כפוי הוא קשה, והסטיגמה הדובקת במאושפז עלולה להשפיע על חייו גם בהמשך הדרך, לעוד שנים רבות. למעשה סטיגמה זו מושרשת כה עמוק בתרבות שלנו עד כי השיפוט על עצם האשפוז מגיע גם מבפנים, מהמטופל על עצמו.
אין שאלה לגבי זה – אם המערכת יכולה להימנע מאשפוז בכפייה, היא תעשה זאת. מנגד, אם נראה שאין ברירה, היא תעשה זאת. כשאנו אומרים "המערכת", מדובר כמובן בנציג המערכת אשר הוסמך לקחת את ההחלטה ולהורות על אשפוז בכפיה, כאשר כאן במדינת ישראל מדובר בפסיכיאטר המחוזי, פסיכיאטר שמונה על-ידי שר הבריאות כאחראי על מחוז זה או אחר.
מה המניעים המובילים להוראת אשפוז כפוי?
אף פסיכיאטר מחוזי לא שמח לקבל שיחת טלפון בהולה באמצע הלילה המבקשת ממנו שיגיע לבחון אדם שהגיע לתחנת משטרה או חדר מיון במצב פסיכוטי. אף פסיכיאטר מחוזי לא רוצה לפגוש את פלוני אלמוני רק כדי לגלות שהנ"ל מהווה סכנה לעצמו ולאחרים, מה שיצריך מתן הוראת אשפוז כפוי.
כלומר למעט במקרים הברורים מאליהם בהם אדם מתנהל באלימות בוטה, הרי שנדרש שיקול דעת זהיר וקפדני של הפסיכיאטר המחוזי. בכל זאת, חייו של אדם מונחים על הכף, בין אם ברמה הפיזית כסיכון ממשי לחייו, ובין אם ברמה התרבותית, האישית, המשפחתית, המקצועית והחברתית.
אשפוז בכפייה נעשה לרוב לפרק זמן של עד שבעה ימים, לאבחון וייצוב המטופל. או אז ניתן, במידת הצורך, להאריך את משך האשפוז לעוד 7 ימים, וגם זאת על בסיס נימוקים בכתב מטעם הפסיכיאטרים המטפלים בפועל במוסד בו מאושפז האדם. מעבר לשבועיים אלו, לא ניתן להחזיק אדם באשפוז בכפייה אלא לאחר החלטה של ועדה פסיכיאטרית מחוזית.
כמובן שעל החלטותיהם של הפסיכיאטר המחוזי, כמו גם על החלטות הועדה הפסיכיאטרית הנ"ל ניתן לערער בערכאות הרלוונטיות, במידת הצורך.
אשפוז כפוי בהקשר המשפטי בישראל
מבחינה משפטית אשפוז בכפייה הוא דבר מורכב. כאמור האספקט המשפטי של האשפוז עצמו הוסבר, אך מה לגבי מצבים בהם המאושפז מואשם בעבירה פלילית? מצבים אלו דורשים גם ידע משפטי מעמיק וגם ידע ספציפי בעולם זה של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, ומורכבות המקרים ברורה לכל המעורבים בדבר, פרט, אולי, לאדם המדובר במידה והוא בעיצומו של התקף פסיכוטי.
שני המצבים המדוברים בעיקר הינם מצב של אי-כשירות מהותית לעומת אי-כשירות דיונית. הראשון, אי כשירות מהותית, הינו מצב בו המואשם ביצע את העבירה המיוחסת לו כשהוא במצב פסיכוטי ואינו אחראי למעשיו. אם זה הדבר, הרי שלא ניתן להרשיעו בביצוע העבירה, אלא לסיים את ההליכים לצורך אשפוז כפוי.
